פסק-דין בתיק ע"פ 18638-05-11

עיקרי הערעור :

בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ע' קוטון) אשר הוגש על ידי המאשימה ומופנה כנגד עונש שגזר בית משפט קמא. בית משפט קמא הרשיע את המשיבים 1 ו-2 בעבירות של אי-קיום צו בית המשפט ואי-קיום צו מניעה שיפוטי, עבירות לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבנייה, ואת המשיבים 1 ו-4 הרשיע בעבירות של ביצוע עבודות בנייה ללא היתר, עבירות לפי סעיף 145(א), 204(א)(ב), 208 ו-218 לחוק התכנון והבנייה. לאחר ששמע טיעונים לעונש, גזר בית משפט קמא את עונשם של המשיבים כדלקמן:

על המשיב 1 נגזר קנס בסך 15,000 ש"ח שישולם ב-10 תשלומים שווים ורצופים, 3 חודשי מאסר על תנאי וחתימה על התחייבות להימנע מעבירה בגובה 15,000 ש"ח.

על המשיב 2 נגזר קנס בסך 10,000 ש"ח שישולם ב-10 תשלומים שווים ורצופים, 3 חודשי מאסר על תנאי וחתימה על התחייבות להימנע מעבירה בגובה 15,000 ש"ח.

על המשיבה 4 נגזר קנס בסך 5,000 ש"ח ב-10 תשלומים שווים ורצופים, וכן חתימה על התחייבות להימנע מעבירה בגובה 15,000 ש"ח.

עוד הורה בית המשפט לכל המשיבים להרוס את הבנייה שנעשה בה שימוש שלא כדין, עד ליום 1.1.12 ובנוסף ניתן צו לאיסור שימוש במבנים שנבנו שלא כדין, אשר יהיה בתוקף מיום 1.6.11 וביום 1.1.12 (מדובר במבנים שונים).

תמצית טיעוני הצדדים :

ב"כ המערערת טען, כי מדובר בענישה אשר אינה מביאה לידי ביטוי את חומרת העבירות, ובמיוחד את העובדה שמדובר בעבירות נמשכות, הכוללות בין היתר גם עבירות של אי-ביצוע צווים שיפוטיים. נטען כי בעבירות מסוג זה יש לגזור עונשי מאסר בפועל וכן קנסות כבדים ומרתיעים. בהתייחס לטענות המשיבים (נאשמים בבית משפט קמא), כי נקלעו למצב בו הם נאלצים לבצע עבירות עקב אי-טיפול שלטוני במצוקותיהם, טען ב"כ המערערת כי הייתה פתוחה בפני המשיבים הדרך לפעול באמצעים חוקיים כדי להסדיר את הבנייה, לרבות לבקש הארכות מועד לביצוע צווי הריסה, לו חשבו הם כי בדעתם להכשיר את הבנייה הבלתי חוקית בדרך של הליכים לפי חוק לתכנון ובנייה. בנסיבות אלו, כאשר המשיבים לא פעלו להכשיר את הבנייה וגם לא פעלו לביצוע הצווים להריסת הבנייה הבלתי חוקית, עותר ב"כ המערערת להחמיר בדין.

ב"כ המשיבים טען ארוכות בכל הנוגע לרקע המיוחד של המשיבים, אשר מתגוררים עד הקרקע בה חיו הם ומשפחותיהם עוד קודם לקום המדינה. עניינם של המשיבים ושל האזור בו הם מתגוררים לא טופל על ידי רשויות המדינה בדרך של הסדרת תוכניות בנייה, ובנסיבות אלו רואה ב"כ המשיבים את המשיבים כמי שמוצאים עצמם מפרי חוק עקב מחדל שלטוני. עוד טענו המשיבים ארוכות לעניין הליכים המתקיימים היום לצורך הסדרת חוקיות הבנייה באזור, ובנסיבות אלו ביקשו שלא למצות עימם את הדין.

לא ארחיב בפירוט הטענות אשר נדונו, הן בגזר דינו של בית משפט קמא והן בפני ופורטו באריכות בפרוטוקול.

ביום 21.6.11 טענו הצדדים בפני במסגרת הערעור. ביום 23.6.11 ניתן על ידי בית המשפט העליון פסק הדין ברע"פ 10571/08, מדינת ישראל נ' אהרון מלכיאל, שעניינו בגזירת עונש בגין עבירות של אי-קיום צו שיפוטי ועבירות על חוק התכנון והבנייה, כאשר העבירה נמשכת אף מעבר למועד הגשת כתב האישום. בהתאם, הוריתי על קיום ישיבה נוספת ביום 14.7.11, אשר בה ישלימו הצדדים את טיעוניהם בהתייחס לפסק הדין החדש. הצדדים טענו בפני. ב"כ המערערת רואה בפסק הדין תמיכה לעמדתו, לפיה יש מקום להחמיר בענישה. ב"כ המשיבים טען, כי אין מקום להחיל את הדברים שנאמרו בפסק הדין הנ"ל על המקרה בעניינם. עוד איבחן הוא את טיב הבנייה שבפסק הדין בעניין מלכיאל לבין הבנייה נשוא עניינם של המשיבים, שהיא בנייה למגורים. בסיכומו של דבר חזר על טענתו, כי אין למצות עם המשיבים את הדין.

דיון :

נסיבותיו של פסק הדין ברע"פ 10571/08 הנ"ל שונות מנסיבותיהם של המשיבים, ואולם העקרונות שפורטו שם נכונים גם למקרה שבפני, דהיינו החשיבות באכיפת חוקי התכנון והבנייה והטלת עונש אשר יבהיר, כי ביצוע עבירות אינו משתלם. אינני מתעלם מהדברים שנטענו על ידי המשיבים, כמו גם כל הדברים שפורטו בהרחבה בגזר דינו של בית משפט קמא, אשר היה ער למצוקותיהם של המשיבים והביא את הדבר לידי ביטוי בגזר הדין. עם זאת סבור אני, כי בית משפט קמא לא איזן נכונה בין מצוקותיהם של המשיבים ובין חשיבות ההקפדה באכיפת החוק.

המשיבים הפרו בעבר ומפרים עוד היום (לפחות עד למועד הטיעון בפני) את הוראות החוק, כאשר לא ביצעו את הצווים אשר הושתו עליהם ואף המשיכו והשלימו בנייה והמשיכו להשתמש במבנים. בתי המשפט פסקו לא אחת, כי בעבירות שעניינן אי-קיום צווים שיפוטיים יש מקום להחמיר בענישה ולגזור אף עונשי מאסר בפועל. אי-קיום צווים אינו מהווה "רק" עבירה על חוקי התכנון והבנייה, אלא התנהגות של זלזול והתרסה בעצם קיומו של החוק. מי שאינו מקיים צווים מבהיר כי למעשה, הוראות החוק אינן מהוות עבורו גורם שיש להתחשב בו ולקיים אותו. אי-ביצוע של צווים פוגע בחברה כולה, מאחר והוא משדר מסר למשיבים ולאחרים, כי ניתן להפר את החוק ברגל גסה וליהנות מפירות ההפרה. מכאן גם החובה לאכוף את החוק ולהחמיר בדינם של אלו המפרים את הוראותיו, ובמיוחד את אלו המפרים צווים שניתנו להם לאחר שהפרו את הוראות החוק.

בשורה של פסקי דין, עמד בית המשפט העליון על החובה להחמיר בענישה בעבירות של אי-קיום צווים שיפוטיים. פסק הדין  ברע"פ 10571/08 הנ"ל חידש והבהיר את הפסיקה בכל הנוגע לעבירה נמשכת, ואולם ההלכה בדבר החובה להחמיר בגזירת דינם של אלו המפרים צווים בדרך של גזירת עונשי מאסר הובהרה בשורה ארוכה של פסקי דין עוד קודם לכן. בהתאם, לא מצאתי ליתן משקל של ממש לטענת ב"כ המשיבים כי פסק הדין ניתן לאחר שבוצעו העבירות, מה גם שפסק הדין מבהיר את הוראת החוק אשר הייתה בתוקף גם בעת שבוצעו העבירות על ידי המשיבים.

בהביאי בחשבון את האמור לעיל, ובהביאי בחשבון את כל הנתונים שנסקרו בהרחבה בכל הנוגע למצבם של המשיבים, סבור אני כי בענישה שגזר בית משפט קמא לא נעשה האיזון הראוי, וזאת ככל שהדבר נוגע למשיבים 1 ו-2. סבור אני כי בעניינם, היה מקום להחמיר בענישה ולגזור עונש הכולל רכיב של מאסר לריצוי בפועל.

עם זאת ומאחר וערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם המשיבים, סבור אני כי במקרה זה ניתן להסתפק בריצוי של מאסר בעבודות שירות. לעניין זה אציין, כי לבית המשפט הוגשו חוות דעת של הממונה על עבודות שירות, אשר קבעו כי המשיבים 1 ו-2 יוכלו לבצע עונש של מאסר בדרך של ריצויו בעבודות שירות.

אשר על כן אני מקבל חלקית את הערעור ומתערב בגזר דינו של בית משפט קמא, ככל שהדבר נוגע למשיבים 1 ו-2, ומורה כדלקמן:

בכל הנוגע למשיב 1 - אני מורה כי המשיב 1 ירצה 5 חודשי מאסר. בשים לב לחוות דעת הממונה על עבודות השירות, אני מתיר לו לרצות את עונשו בעבודות שירות במתנ"ס בשפרעם. על המשיב 1 להתייצב ביום 19.9.11 בשעה 9:00 במתחם מפקדת יחידת עבודות שירות שליד כלא חרמון לצורך קליטתו לעבודות שירות.